החלטה בתיק בש"א 2543/08

        בקשה לביטול עיקול

1.     לזכות המשיב, תאגיד בנקאי, פסק דין (חלוט) כנגד המבקשת מס' 2 (להלן: "המבקשת"), לפיו על המבקשת לשלם למשיב סך של 280,000 ש"ח בצירוף ריבית פיגורים בנקאית. לשם מימוש פסק הדין, נקט המשיב בהליכי הוצאה לפועל כנגד המבקשת, אולם במסגרת זו עלה ביד המשיב לגבות סכומים נמוכים, ויתרת החוב בתיק ההוצאה לפועל, עולה כיום על סך של 350,000 ש"ח. במסגרת הליכי ההוצאה לפועל ניתן כנגד המבקשת צו תשלומים העומד על 3,000 ש"ח, ובקשות רשות ערעור שהוגשו מטעם המבקשת בגין שעורו של צו התשלומים - נדחו (כאשר בהליך אחד, בהתאם להסכמת הצדדים, צומצם שעור התשלום לתקופה של שבעה חודשים בלבד, לסך של 1,500 ש"ח).

2.     לטענת המשיב, המבקשת הנה בעלת השליטה הבלעדית  במבקשת   מס' 1 (להלן: "החברה"), באופן שהנה המנהלת ובעלת מניות יחידה. לגרסת המשיב, אין הפרדה בין נכסי המבקשת ולבין נכסי החברה, המבקשת רואה בהכנסות החברה כהכנסותיה, והמבקשת אף השתיתה בקשתה להפחתת צו תשלומים, בשלב מסויים, על כך שהכנסות החברה פחתו, ובא לכך ביטוי בהחלטת ראש ההוצאה לפועל מיום 28/9/06. נימוק זה היווה את הבסיס לבקשות רשות הערעור שהגישה  המבקשת. מכאן, כך לטענת המשיב, נכסי המבקשת והחברה הנם ישות כלכלית אחת. לפיכך, המשיב עתר בפני ראש ההוצאה לפועל המשיב להטלת עיקולים על כספים אותם חייבים המחזיקים לחברה, בגין חובות המבקשת, זאת לאור כך שהמבקשת אינה עומדת בצו התשלומים העומד כנגדה. המשיב מבסס טענתו זו, בין היתר, על כך שלחברה חבות כספית כלפי הנתבעת ועל כן ניתן לחייב את החברה בחוב הפסוק, בהתאם להוראת סעיף 48 לחוק ההוצאה לפועל (בגין מתן תשובה שאינה אמת לצו העיקול). ראש ההוצאה לפועל החליט להורות על עיקול ברישום בלבד על נכסי החברה המוחזקים בידי המחזיקים. החברה התנגדה לכך, ובסופו של דבר החליט ראש ההוצאה לפועל כי אינו מוסמך לדון בטענות שמשמעותן הרמת מסך בין המבקשת ולבין החברה, ולצורך קביעה כי נכסי החברה הנם למעשה נכסי המבקשת, באופן שניתן יהא להיפרע מעם נכסי החברה. לפיכך, פנה המבקש בבקשה להותיר את העיקולים על כנם, ניתן צו זמני בהתאם, והמבקשות עתרו לביטולו. זו הבקשה שלפני (יובהר כי ראש ההוצאה לפועל החליט כי דין העיקולים להתבטל, אך השהה את החלטתו לעשרים ואחד ימים על מנת לאפשר למשיב לפנות בבקשה מתאימה לבית המשפט המוסמך. במסגרת פניה זו, ניתן הצו הזמני שביטולו מבוקש עתה).

3.     המשיב מבסס את בקשתו על כך שהראיות שהצטברו בהליכי הוצאה לפועל "מוכיחות מעבר לכל ספק סביר את היות הנתבעת והחברה ישות כלכלית משפטית אחת והן תומכות במתן הסעד מסוג של הרמת מסך בהתאגדות בין הנתבעים לחברה"(סעיף 47 לבקשה). בטענתו זו, נסמך המשיב על הוראת סעיף 6 (ב) לחוק החברות, תשנ"ט - 1999 לפיו: "בית משפט רשאי לייחס תכונה, זכות או חובה של בעל מניה לחברה או זכות של החברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות העניין, צודק ונכון לעשות כן בהתחשב בכוונת הדין או ההסכם החלים על העניין הנדון לפניו".  הוראה זו, כך נטען, עניינה בהרמת מסך הפוכה, שכן בית המשפט מתבקש לייחס זכות או חובה של החברה כלפי בעל המניות. המשיב מוסיף ומדגיש אינו מבקש לקבוע כי החברה והמבקש חד הן מבחינה כלכלית או לייחס חוב של החברה למבקשת, אלא לייחס זכות של החברה למבקשת, הזכות לקבל כספים מאת המחזיקים או צדדים שלישיים, וזאת בהתאם לסעד הכלול בהוראת סעיף 6 (ב) לחוק החברות.

4.     מבלי לקבוע עמדה בשאלת הרמת המסך (האם ייחוס "חובה" של בעל מניות כאמור בסעיף 6 (ב) הוא כחוב של החברה לבעל מניה, כאמור בסעיף  6(א)), דין צו העיקול להתבטל משום שהמנוף לקיומו, לשיטת המשיב, לא הוכח: לטענת המשיב, זו מסקנה ודאית כי נכסי המבקשת והחברה הנם ישות כלכלית אחת ומסקנה זו מצמיחה את הבסיס להרמת המסך ההפוכה (ר' סעיף 11 לסיכומי המשיב). המשיב מניח כתשתית לצורך מסקנה זו, את הצהרות המבקשת שבאו במסגרת הליכי ההוצאה לפועל לפיהן הכנסות החברה פחתו ומכאן פחתה אף יכולתה לסלק את חובותיה, וכי החברה אינה משלמת את משכורתה זה כשנתיים.

הצהרות אלה, שבאו במסגרת הליכי ההוצאה לפועל, לא נועדו אלא לתאר את יכולתה הכלכלית של המבקשת: המשיב לחץ, ובצדק, על פרעון החוב והגדלת צו התשלומים. המבקשת, במהלך הדיונים ובחקירות, הבהירה את  יכולותיה הכלכליות, וביניהן  את תזרים הכספים המגיע, ככל שהוא מגיע, מהחברה, זאת על מנת להתמודד עם דרישה להגדלת צו התשלומים או להטלת צו בשיעור גבוה. המשיב היה ער לכך, ועל כן ציין בסיכומיו (בסעיף 14 פסקה 7) כי אינו מבקש לקבוע כי החברה והמבקשת חד הן מבחינה כלכלית והוא אף אינו  מבקש לייחס חוב של החברה למבקשת, אלא לייחס זכות של החברה למבקשת אלו "הזכויות לקבלת כספים מטעם מחזיקים צדדי ג'..." (שם).מעצם ההכרה באישיותה של החברה כאישיות משפטית נפרדת, מעצם ההבחנה שהמשיב יוצר בין המערכת הכלכלית של החברה לזו של המבקשת, ומהעובדה שלאמיתו של דבר, המשיב מבקש להורות על הטלת עיקול על כספים (או זכויות) אותם זכאית החברה לקבל מצדדים שלישיים, אין זה "צודק ונכון" לבצע קיצור דרך ולהותיר את העיקול במסגרתו זו על כנו. לשם כך קיימים הליכי עיקול רגילים בגין זכויות המוחזקות אצל צדדים שלישיים ואין מקום להרמת המסך ההפוכה המתבקשת. בכתב תביעתו,  עותר המשיב לכך שייקבע כי "נכסי החברה הנם נכסי הנתבעת עצמה וכי יש לייחס את זכויות החברה לנתבעת, ועל כן מתבקש בית המשפט להורות על 'הרמת מסך' ההתאגדות בין נכסי החברה ונכסי הנתבעת, כך שניתן יהא להטיל את העיקולים ולממשם על נכסי החברה המחוזקים בידי המחזיקים - צדדי ג'" (סעיף 42 לכתב התביעה). עתירה זו אינה מתיישבת עם הנטען בסיכומי המשיב (בסעיף 14) וכפי שנאמר לעיל, שם נאמר על ידי המשיב כי אינו מבקש לקבוע (בשלב זה) כי "החברה והחייבת חד הן מבחינה כלכלית".  קביעה זו אינה מתיישבת עם העתירה בכתב התביעה לפיה יש לקבוע כי "נכסי החברה הנם נכסי הנתבעת".כמו כן, בכתב התביעה, העתירה הנה להרמת מסך באופן שניתן יהא להטיל עיקולים ולממשם על נכסי החברה המוחזקים אצל המחזיקים. לצורך כך אין צורך בהרמת מסך אלא בהליך עיקול רגיל ואם אין הכוונה להליך עיקול רגיל, אין מקום להרמת המסך בנסיבות אלה.

התוצאה, לפיכך, הנה שדין הבקשה לביטול צו העיקול להתקבל ודין צו העיקול, מיום 6/5/08 (בש"א 2543/08) - להתבטל, וכך אני מורה.

ניתנה היום כ' בתמוז, תשס"ח (23 ביולי 2008) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא החלטה זו לצדדים.

קלדנית: רחל אמויאל

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: